החלטה בתיק בש"פ 8020/05

           בפניי שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי) אשר נדונו במאוחד. ערר המדינה על ההחלטה לשחרר בתנאים את המשיבים בבש"פ 8020/05 (להלן: המשיבים) אשר נעצרו בבית משפט השלום לחקירה עד ליום 25.8.05 וערר המשיבים על התנאים המגבילים שהושתו עליהם בהחלטת השחרור. כמפורט להלן, הרקע למעצר המשיבים ביחד עם רבים אחרים הוא בארוע אלים שהתרחש במהלך פינוי כפר דרום שבחבל עזה.

           במהלך פינוי כפר דרום ביום 18.8.05 התבצרו על גג בית הכנסת שבמקום מאות צעירים ונקטו פעולות אלימות קשות נגד כוחות הביטחון שעסקו בפינוי המקום. פעולות אלה כללו זריקת חפצים ותקיפת השוטרים במוטות ברזל, ובחפצים קהים אחרים. בין היתר שפכו המתבצרים על אנשי כוחות הביטחון שמנים, מדללי צבע וחומר שזוהה כבסיס מסוג סודה קאוסטית, העלול, על פי הנטען, לגרום לפגיעה גופנית ולכוויות. בסופה של ההתפרעות האלימה בלילה שבין ה- 18.8.05 ל- 19.8.05, הורדו מגג בית הכנסת 251 איש ונעצרו.

           למחרת הובאו 120 מבין העצורים בפני נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע השופט מ' מיכליס, לצורך הארכת מעצרם ב- 15 יום. בבקשת המעצר נטען ביחס לכל העצורים כי הם חשודים בכניסה לשטח מוגבל ללא היתר, עבירה לפי סעיף 27(א)(1) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, וכן במספר עבירות על סעיפים שונים בחוק העונשין וביניהן: השתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, שימוש ברעל מסוכן ועוד. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי אף שלא הוצגו ראיות למכביר לא הייתה מחלוקת כי העצורים שבפניו היו על גג בית הכנסת וכי "ניתן לומר שיש ראיות במידה לכאורית מספקת בשלב ראשוני זה כאשר המעצר היה אתמול בשעת ערב והחקירה בראשיתה. מדובר במאות עצורים ובהיקף חומר חקירה רב. אין ספק כי הראיות מקימות עילת מעצר כנגד החשודים". למרות זאת, לא קיבל השופט מיכליס את בקשת המדינה במלואה והורה על הארכת מעצרם של החשודים עד ליום 25.8.05 בלבד. המשיבים שלפניי היו בין אותם עצורים.

           על החלטת המעצר הוגש ערר בשמם של כל העצורים. שני שופטים של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דנו כל אחד בעררם של כמחצית מן העצורים. בפני השופטת ח' סלוטקי הובא עניינם של 58 עוררים ובהם המשיבים שבפניי. בהחלטתה קבעה השופטת, על יסוד טיעוני באי-כוח העוררים שבפניה, כי בית משפט השלום שגה בהנחתו כי אין מחלוקת בדבר שהותם של העוררים על גג בית הכנסת. לפיכך החליטה השופטת לבדוק אם בחומר הראיות שבתיקי חקירות העוררים יש ראיות המקימות חשד סביר להימצאם על גג בית הכנסת בעת האירוע. השופטת סברה כי אם יימצא חשד סביר כאמור כי אז מתקיים גם חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים. לשיטתה של השופטת, ניתן להסיק את עובדת שהייתם של העצורים על הגג אם נמצאו על גופם או על בגדיהם סימני צבע כתוצאה מהמים הצבועים שהותזו לעבר המתבצרים על הגג על ידי כוחות המשטרה. לסימנים חיצוניים אלה הצטרפה לשיטתה של השופטת העובדה כי העוררים שמרו על זכות השתיקה בחקירתם ולא נתנו הסבר לסימני הצבע שנמצאו עליהם. לגבי המשיבים שבפניי מצאה השופטת כי לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לבסס חשד סביר שאכן שהו על הגג וזאת משום שלא נמצאו עליהם סימני צבע כאמור. על כן החליטה השופטת על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא למשך 10 ימים וכן ערבות צד ג' והפקדה כספית על סך 2,000 ש"ח להפקדת תנאי השחרור.

           על החלטה זו עררו, כאמור, שני הצדדים. בערר המדינה נטען כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי סימני הצבע בלבד הם הקושרים את החשודים אל גג בית הכנסת ורק בהתקיימם יש חשד סביר למעורבותם בעבירות. טענתה המרכזית של המדינה הייתה כי כל העצורים שנעצרו בשעות הרלוונטיות במקום היו על גג בית הכנסת במהלך האירוע. בטיעוניה בדיון שהתקיים בפניי הוסיפה באת-כוח המדינה כי המזכרים שערכו השוטרים בקשר למעצר וכן אופן ביצוע המעצר מבססים את שרשרת הראיות לפיה כל העצורים אכן הורדו מן הגג והובלו באוטובוסים למקום המעצר. כן טענה כי לגבי שניים מן המשיבים קיימות ראיות בצילומים המצויים בתיקי החקירה שלהם כי בעת מעצרם נראו על גופם ועל בגדיהם סימני צבע ומכל מקום המים הצבועים לא בהכרח הגיעו לכל אדם על הגג. לענין המעצר טענה באת-כוח המדינה כי עצם ההימצאות על הגג מבססת חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים. כן טענה באת-כוח המדינה כי עילת המעצר בשלב זה של החקירה הינה חשש לשיבוש הליכים ומסוכנות. אשר לחקירה המתנהלת ציינה כי מדובר בהרכבת "תצרף" על בסיס שעות של צילומי וידאו שנערכו בעת האירוע ופענוחם לזיהוי המעורבים באירוע וחלקו של כל אחד מהם. באת-כוח המדינה הדגישה כי מלאכה זו של זיהוי היא קשה וזאת במיוחד לנוכח העובדה כי העצורים אינם משתפים פעולה בחקירתם. קצין המשטרה שליווה את הליכי המעצר והיה מעורה בחקירה הוסיף בדיון בפניי פרטים בדבר הצורך בנוכחותם של המשיבים במתקן המעצר על מנת לפענח את הצילומים. כן הפנה לחומר חסוי שהוצג בפני בית המשפט קמא בקשר לחשש לשיבוש הליכים.

           בא-כוח המשיבים, מצידו, טען כי לכאורה אין די בשרשרת הראיות על מנת לקבוע באופן מספק כי המשיבים אכן היו על הגג. עם זאת, עיקר טיעונו היה, כי אף אם שהו המשיבים על הגג, אין די בכך כדי לבסס את החשד הסביר הדרוש כדי להצדיק את המשך מעצרם. לשיטתו, השאלה שיש לבחון היא מהי מידת מעורבותו של כל אחד מן העצורים בעבירות שבוצעו. בעניין זה טען כי יש בעצורים אנשים שלא לקחו חלק פעיל בעבירות שלכאורה נעברו על ידי אלה שהתבצרו על גג בית הכנסת.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין ערעור המדינה להתקבל. האירוע העברייני שהתרחש על גג בית הכנסת בכפר דרום היה אירוע אלים וחמור, המלמד על מסוכנותם של אלה שנטלו בו חלק. אכן, מידת המעורבות של כל אחד מהנוכחים במקום היא, ככל הנראה, שונה. חלק מן המשתתפים היו וודאי פעילים יותר מאחרים בשימושם בכלי משחית לתקיפת כוחות הביטחון ובחומרים שלכאורה מסוכנים הם. מכל מקום, לכאורה שימש גג בית הכנסת את כל אלה ששהו עליו בשלב ההתבצרות כזירה לביצוע עבירות. במקום מוגדר זה נאספו המתבצרים מראש ושם הוחזקו הכלים והאביזרים ששימשו אותם להתקפה החמורה על כוחות הביטחון. ייתכן, כי בסופה של החקירה יתברר, כי עצם הנוכחות במקום - אין די בה כדי לבסס ראיות כנגד כל הנוכחים, בין כמבצעים עיקריים ובין כמבצעים משניים. אף המדינה, בטיעוניה בפנינו, ציינה כי יש בכוונתה עוד במהלך החקירה למיין את העצורים על פי מידת מעורבותם ובהתאם לכך תבקש לשחרר חלק מן העצורים. עם זאת, כאשר מדובר בשלב ראשוני של חקירה, די ברמה ראייתית המקימה "חשד סביר" על מנת לעצור חשוד. בשל האיזון בין צורכי אכיפת החוק לבין השמירה על זכויות החשוד, הרי ככל שהעצור נתון זמן רב יותר בחקירה כך יש יותר משקל לכמות ולסוג הראיות שכנגדו (ראו: בש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות העניין שלפנינו, מדובר במעצר ראשוני לצורכי חקירה של אירוע המוני, אשר מעצם טיבו חקירתו היא מורכבת. על כן נראה, כי בנסיבות העבירות הנדונות, די בשלב זה בזיקה ראייתית הבאה לידי ביטוי בנוכחות במקום העבירה כדי לבסס חשד סביר כנגד המשיבים ולקשור אותם באופן ראשוני לעבירות שלכאורה בוצעו. באשר להוכחת החשד הסביר, מקובלת עלי טענת המדינה כי אכן הרימה את הנטל הראשוני בעניין הנוכחות בגג באמצעות החומר המשטרתי הנוגע לאופן מעצרם של החשודים. מכלול הנסיבות מצביע על כך כי המעצרים במקום החלו רק כשנותרו המתבצרים על הגג והורדו בידי המשטרה, ויש בכך כדי לבסס את הטענה כי כל העצורים היו אמנם שם. לאמור לעיל מתווספת העובדה כי המשיבים לא מסרו גירסה משלהם ולא הכחישו את נוכחותם במקום. מטעמים אלה אפשר לקבוע ברמה הנדרשת בשלב זה של המעצר כי מעצם נוכחותם של המשיבים על הגג אכן מתקיים חשד סביר למעורבותם בביצוע העבירות.

           אשר לעילת המעצר, המעשים המיוחסים למשיבים על פי טיבם מלמדים על מסוכנות, שכן מדובר בעבירות שלוו באלימות חמורה. התנהגות זו מלמדת כי מעבר לכך שהמעורבים לא ראו לקיים את דרישתם של אנשי כוחות הביטחון במלאם תפקידם כדין, הם גם לא הציבו לעצמם גבולות בהתנגדותם האלימה לפינוים ולכאורה סיכנו בכך חיי אדם. אשר לעילת השיבוש, נוכח האמור אין צורך להכריע בה, אף כי נכון הדבר כי כאשר מעורבים אנשים כה רבים בביצוע עבירות, ויש חשד כי הייתה התארגנות מראש לביצוען, קיים חשש טבוע לאפשרות של שיבוש הליכים. ודוק: בהליכים שלפניי אין מדובר בחששות ובמסוכנות הנבחנים בשלב של מעצר עד תום ההליכים, אלא בשלב המעצר לצורכי החקירה. הבחינה הנערכת בעניינים אלה מותאמת, איפוא, לשלב האמור ולמידת הפגיעה בחירות הנגרמת בו. הגם שנכונה הטענה כי טרם נקבעה מידת מעורבותם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם, מעבר לעצם הנוכחות המחשידה במקום, הרי שבשלב ראשוני זה קמה עילת מעצר ביחס אליהם. מובן כי עניינם של המשיבים ייבחן מחדש על פי התפתחות החקירה.

           אשר על כן, ערר המדינה מתקבל. החלטת בית משפט השלום לעצור את המשיבים עד ליום 25.8.05 תושב על כנה, אלא אם כן תאפשר התפתחות החקירה לשחררם מוקדם יותר. למותר לציין כי על רקע האמור לעיל נדחה עררם של המשיבים בדבר תנאי שחרורם.  

           ניתנה היום, י"ט באב התשס"ה (24.8.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: